היום התעוררתי למרבה ההפתעה עם אנרגיות.
לאו דווקא אנרגיות של לעשות משהו אלא פשוט אנרגיות להמשיך הלאה, מין מצב רוח מרומם כזה, בלי שום סיבה.
זה מוזר, כי דווקא בתקופה שיש לי כל כך הרבה דברים להיות לחוצה מהם המצב רוח הזה מפציע, קרן אור בוהקת כזאת שאמורה להדריך אותי בבלאגן של החודשים הקרובים.
השבוע קיבלתי הודעה שאין לי כל כך מושג מה לעשות איתה. אני לא יודעת אם היא משנה לי תוכניות או ממשיכה אותם או מבטלת אותם לחלוטין. אבל כנראה שבחירה לא נכונה תוביל לסיום של משהו שטוב לי כרגע בחיים.
זה גרם לי לחשוב, למה אנשים כל כך מפחדים ממערכות יחסים בשלט רחוק? הצד הגברי כמובן מובן, הם צריכים כמעט פיזית את הצד הפיזי או המיני של המערכת יחסים.
אני לא אומרת שנשים לא צריכות את הצד הזה אבל לפי דעתי קצת פחות, אז מה כל כך מבהיל אותנו? מה גורם לנו להרתע ממרחק פיזי מבן הזוג אפילו לזמן מוגבל? למה זה גורם למין חלחלה וחשיבה מחדש על כל מערכת היחסים שלכם ?
כמובן שיש את כל הסיפורים, האלו שהצליחו והאלו שנפרדו, אבל זה די ברור שאצל כל זוג זה שונה ותלוי במערכת יחסים הייחודית שלו, כי אף אחד לא יכול להעיד על זוג חוץ מהזוג עצמו .
מערכת יחסים שמגיעה לשלב מסויים דורשת ממך דברים, לא להשתנות אבל להתפשר על דברים באישיות שלך, להנעים לבן הזוג את הזמן איתך, אם זה בלתת הערות של שקרים לבנים ואם זה לנסות להפסיק עם הרגלים מסויימים.
לי לדוגמא יש הרבה דברים אני רוצה לשנות בחצי. דברים שבאמת ובתמים מפריעים לי, דברים שאם לפני הייתם אומרים לי הייתי אומרת שאין מצב שאני אחיה עם זה. אז למה כל כך מפריע לי, קשה לי עם הרצון לשנות אותי? זה רק הגיוני שיהיו בי חלקים שלא ימצאו חן בעיניי אנשים אז למה אני כל כך נפגעת מזה? למה זה מרגיש כאילו הם לא רוצים לעזור, הם רוצים לשנות את מי שאני ?
בגלל זה אני משתדלת בעצמי. בלי לחכות לבקשה, לשים קצת מסכה, להתחבא מאחורי זהות מסויימת שאנשים יאהבו, מישהי שהיא קצת אני וקצת לא.
מישהי אחרת.
לאו דווקא אנרגיות של לעשות משהו אלא פשוט אנרגיות להמשיך הלאה, מין מצב רוח מרומם כזה, בלי שום סיבה.
זה מוזר, כי דווקא בתקופה שיש לי כל כך הרבה דברים להיות לחוצה מהם המצב רוח הזה מפציע, קרן אור בוהקת כזאת שאמורה להדריך אותי בבלאגן של החודשים הקרובים.
השבוע קיבלתי הודעה שאין לי כל כך מושג מה לעשות איתה. אני לא יודעת אם היא משנה לי תוכניות או ממשיכה אותם או מבטלת אותם לחלוטין. אבל כנראה שבחירה לא נכונה תוביל לסיום של משהו שטוב לי כרגע בחיים.
זה גרם לי לחשוב, למה אנשים כל כך מפחדים ממערכות יחסים בשלט רחוק? הצד הגברי כמובן מובן, הם צריכים כמעט פיזית את הצד הפיזי או המיני של המערכת יחסים.
אני לא אומרת שנשים לא צריכות את הצד הזה אבל לפי דעתי קצת פחות, אז מה כל כך מבהיל אותנו? מה גורם לנו להרתע ממרחק פיזי מבן הזוג אפילו לזמן מוגבל? למה זה גורם למין חלחלה וחשיבה מחדש על כל מערכת היחסים שלכם ?
כמובן שיש את כל הסיפורים, האלו שהצליחו והאלו שנפרדו, אבל זה די ברור שאצל כל זוג זה שונה ותלוי במערכת יחסים הייחודית שלו, כי אף אחד לא יכול להעיד על זוג חוץ מהזוג עצמו .
מערכת יחסים שמגיעה לשלב מסויים דורשת ממך דברים, לא להשתנות אבל להתפשר על דברים באישיות שלך, להנעים לבן הזוג את הזמן איתך, אם זה בלתת הערות של שקרים לבנים ואם זה לנסות להפסיק עם הרגלים מסויימים.
לי לדוגמא יש הרבה דברים אני רוצה לשנות בחצי. דברים שבאמת ובתמים מפריעים לי, דברים שאם לפני הייתם אומרים לי הייתי אומרת שאין מצב שאני אחיה עם זה. אז למה כל כך מפריע לי, קשה לי עם הרצון לשנות אותי? זה רק הגיוני שיהיו בי חלקים שלא ימצאו חן בעיניי אנשים אז למה אני כל כך נפגעת מזה? למה זה מרגיש כאילו הם לא רוצים לעזור, הם רוצים לשנות את מי שאני ?
בגלל זה אני משתדלת בעצמי. בלי לחכות לבקשה, לשים קצת מסכה, להתחבא מאחורי זהות מסויימת שאנשים יאהבו, מישהי שהיא קצת אני וקצת לא.
מישהי אחרת.
